רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ד · פסוק ל
כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי. לְהִתְנָאוֹת וְלִמְצֹא רַחֲמִים לִפְנֵי הַשּׁוֹדֵד:
תִּקְרְעִי בַפּוּךְ. לְשׁוֹן קְרִיעָה, שֶׁהַפּוּךְ נִרְאֶה כְּמַרְחִיב קֶרַע הָעַיִן; כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וְגַם מְנַחֵם לֹא חָלַק, בְּמַחְבֶּרֶת קֶרַע:
פּוּךְ. לְשׁוֹן כָּחוֹל (שבת ח,ג):
עוֹגְבִים. הַמְּשַׂחֲקִים עִם הַנָּשִׁים בְּצִדֵּי מִינֵי נִיאוּף; כְּמוֹ ״וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם״ (יחזקאל כג:כ):
נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ. מְבַקְּשִׁים לְהָרְגֵךְ: