רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ד · פסוק ט
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא. בְּיוֹמוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ יִתְמְהוּ: לָמָּה עָלְתָה בּוֹ כָּל כָּךְ? וְהֵם אֵין יוֹדְעִין שֶׁאֵין דּוֹרוֹ חוֹזֵר יָפֶה; כְּשֶׁבָּא לְבַעֵר אֶת עֲבוֹדָה זָרָה מֶה הָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר עוֹשִׂין? חוֹקְקִין צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה עַל דַּלְתוֹתֵיהֶן, חֶצְיָהּ בְּדֶלֶת זֶה וְחֶצְיָהּ בְּדֶלֶת זֶה; כְּשֶׁהָיָה פּוֹתְחוֹ לֹא הָיְתָה נִכֶּרֶת, וּכְשֶׁהָלַךְ מִשָּׁם סוֹגְרָהּ וְהִיא מִתְחַבֶּרֶת: