רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ב · פסוק כג
רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא. מָה עָשִׂית מוּל בֵּית פְּעוֹר (דברים ג:כט)! וְעוֹדֵ עַתָּה אַתְּ מַחֲזֶקֶת בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ כִּבְכָרָה קַלָּה הַמְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ:
בִּכְרָה. גְּמַלָּה נְקֵבָה בְּחוּרָה, שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת לָנוּעַ. ״בִּכְרֵי מִדְיָן״ (ישעיהו ס:ו) מְתֻרְגָּם: ״הוֹגְנֵי מִדְיָן״, וְהֵם גְּמַלִּים בְּחוּרִים; כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין נב.): נְפִישֵׁי גְּמַלֵּי סָבֵי דְּטָעֲינִי מַשְׁכֵּי דְּהוֹגְנֵי:
מְשָׂרֶכֶת. מַחֲזֶקֶת בְּדַרְכֵי נְעוּרֶיהָ; לְשׁוֹן מַסְרִיךְ (בבא מציעא ו.), סָרִיךְ (גיטין סח:). וְיֵשׁ לְחַבְּרוֹ עִם ״שְׂרוֹךְ נַעַל״ (בראשית יד:כג) – קוֹשֶׁרֶת דַּרְכֵי נַעֲרוּתָהּ בְּלִבָּהּ: