רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק א · פסוק יב
הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת. הַשָּׁקֵד הַזֶּה הוּא מְמַהֵר לְהוֹצִיא פֶרַח קֹדֶם לְכָל הָאִילָנוֹת, אַף אֲנִי מְמַהֵר לַעֲשׂוֹת דְּבָרִי. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (ירושלמי תענית ד, ה): הַשָּׁקֵד הַזֶּה הוּא מִשְּׁעַת חֲנִיטָתוֹ עַד גְּמַר בִּשּׁוּלוֹ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, כְּמִנְיַן יָמִים שֶׁבֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁבּוֹ הָבְקְעָה הָעִיר, לְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף הַבַּיִת: