רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק א · פסוק ו
אֲהָהּ. לְשׁוֹן יְלָל, קוֹנְפְּלֵיינְ״ט בְּלַעַ״ז:
כִּי נַעַר אָנֹכִי. אֵינִי כְדַאי לְהוֹכִיחָן. מֹשֶׁה הוֹכִיחָן סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ (דברים א), כְּבָר נֶחְשַׁב בְּעֵינֵיהֶם בְּכַמָּה נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם: הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם (שמות יב:לא-מג), וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם (שמות יד:טו-לא), הוֹרִיד אֶת הַמָּן, הֵגִיז אֶת הַשְּׂלָיו (במדבר יא), נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה (שמות לד), הֶעֱלָה אֶת הַבְּאֵר (במדבר כא:טז-יח); אֲנִי, בִּתְחִלַּת שְׁלִיחוּתִי אֲנִי בָּא לְהוֹכִיחָם?!