רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מו · פסוק יב
וְכִי יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה. בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה:
וּפָתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר וְגוֹ׳. לֹא נכְנַס בּוֹ לַהֵיכָל, אֶלָּא עוֹמֵד שָׁם וְהַכֹּהֲנִים יַעֲשׂוּ אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּמַה אוֹמֵר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת? וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְגוֹ׳:
אַחֲרֵי צֵאתוֹ. וְאֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת; שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת הוּא אוֹמֵר וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא, לְפִיכָךְ מַנִּיחוֹ פָּתוּחַ, אֲבָל בְּחוֹל אֵין דַּרְכָּם לָבֹא לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שֶׁכָּל אֶחָד עָסוּק בִּמְלַאכְתּוֹ, לְפִיכָךְ וְסָגַר אֶת הַשַּׁעַר אַחֲרֵי צֵאתוֹ: