רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מו · פסוק י
וְהַנָּשִׂיא. גַּם הוּא כְּשֶׁנִּכְנָס לָעֲזָרָה לָבֹא בְּפִשְׁפַּשׁ הַהֵיכָל הַדְּרוֹמִי לְהִשְׁתַּחֲווֹת, גַּם הוּא מְצֻוֶּה עָלָיו לַעֲשׂוֹת הָעֲזָרָה קַפַּנְדַּרְיָא, וְיָבֹא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן וְיֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב עִם שְׁאָר עַם הָאָרֶץ, וְנִכְנָס וְיֵצֵא נִכְחוֹ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָאַחֵר. וְזֶהוּ בְּתוֹכָם בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ – כֻּלָּם, הַנָּשִׂיא עִם שְׁאָר הָעָם. וְלֹא יָבֹא דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּזְרָחִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא בָּא בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ וּבְיוֹם שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית, שֶׁהַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי אֵין נִכְחוֹ שַׁעַר בַּמַּעֲרָב: