רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מו · פסוק ח
וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ וּבְשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּים עַל הָרְאִיָּה, וְהוּא בָּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת:
דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא. בְּאוֹתוֹ שַׁעַר עַצְמוֹ יֵצֵא, וְאֵינוֹ מְצֻוֶּה לַעֲשׂוֹת הָעֲזָרָה קַפַּנְדַּרְיָא. אֲבָל בַּמּוֹעֲדִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים טז:טז) ״יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ״, זָקוּק הוּא לַעֲשׂוֹת קַפַּנְדַּרְיָא כִּשְׁאָר הָעָם, הַיְינוּ דִּכְתִיב בְּתוֹכָם בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ: