רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מה · פסוק טו
וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן. מְיֻחָד שֶׁבְּצֹאנוֹ, וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה ״מִבְחַר נִדְרֵיכֶם״ (דברים יב:יא). לומיי״לור בְּלַעַ״ז:
מִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים מח.) לְעִנְיַן הַנְּסָכִים, מִמּוֹתַר שְׁתֵּי מָאוֹת שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בַּבּוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ יַיִן שֶׁל עָרְלָה אוֹ שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם; מִכָּאן לְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁבְּטֵלִין בְּמָאתַיִם:
מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל. מִן הַמֻּתָּר לְיִשְׂרָאֵל, כָּל קָרְבְּנוֹתֵיהֶם יִהְיוּ מַשְׁקֶה הָרָאוּי לְיִשְׂרָאֵל. כָּל עִקַּר הַסְּעוּדָה קְרוּיָה עַל שֵׁם הַמַּשְׁקֶה, כְּלוֹמַר: הָאֲכִילָה עִם הַשְּׁתִיָּה תְּהֵא מִן הַמֻּתָּר לְיִשְׂרָאֵל: