רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מה · פסוק יד
וְחֹק הַשֶּׁמֶן. לְמַעֲשֵׂר:
הַבַּת הַשֶּׁמֶן וְגוֹ׳. הַבַּת שֶׁהִיא מִדַּת הַשֶּׁמֶן, זוֹ הִיא מַעְשַׂר הַבַּת יְהִי מִן הַכֹּר. מָצָאתִי הָעִשּׂוּר שֶׁהַבַּת מֵעֲשֶׂרֶת מִן הַכּוּר יִהְיֶה. כֵּיצַד (מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכֹּר עֲשִׂירִית שֶׁל בַּת עַל הַכּוּר הוּא, די״ץ מזור״ש בְּלַעַ״ז; תֵּבָה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת עַל עַצְמָהּ וְעַל אֲחֵרִים, כְּמוֹ ״עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ״ (במדבר ז:ט) וַ״עֲבוֹדַת בְּנֵי מְרָרִי״ (במדבר ד:לג) סא״א):
עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים. יִהְיֶה לָכֶם הַחֹמֶר, וְאָז יִתָּכֵן לִטֹּל הֵימֶנּוּ בַּת אַחַת לְמַעֲשֵׂר:
כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר. לְפִי שֶׁהַחֹמֶר יִהְיֶה לָכֶם עֶשֶׂר בַתִּים, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״חַד מִן עַסְרָא הֲוָיא בֵּיתָא בְּכוֹרָא, אֲרֵי עֲסַר בֵּיתִין כּוֹרָא״: