רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מד · פסוק כז
וּבְיוֹם בֹּאוֹ. תְּחִלָּה אֶל הַקֹּדֶשׁ לְהִתְחַנֵּךְ לַעֲבוֹדָה. יַקְרִיב חַטָּאתוֹ זוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ; כָּךְ שְׁנוּיָה בְּמוֹעֵד קָטָן (טו, ב – טז, א), שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט טָעוּן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה בְּיוֹם חִנּוּכוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו וְגוֹ׳״ (ויקרא ו:יג), וּכְמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (עח, א):