רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מג · פסוק יא
וְאִם נִכְלְמוּ. שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ וְיִכְבְּשׁוּ פְנֵיהֶם מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָז הוֹדַע אוֹתָם אֶת מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם:
צוּרַת הַבַּיִת. וּגְבוּל הַבִּנְיָן, הֵיאַךְ הוּא מִלְּפָנָיו וְעַד אַחֲרָיו סְדוּרִים לְאַרְבַּע רוּחוֹתָיו:
וּתְכוּנָתוֹ. חֶשְׁבּוֹן תָּאָיו וְלִשְׁכּוֹתָיו:
וְכׇל צוּרֹתָו. כְּרוּבִים וְתִימוֹרִים וְאֵילִים וְאֵילַמִּים, מָצָאתִי:
כׇּל צוּרָתוֹ. בַּתְרָא. לֹא פֹּרַשׁ:
וְיִשְׁמְרוּ. יִלְמְדוּ עִנְיְנֵי הַמִּדּוֹת מִפִּיךָ, שֶׁיֵּדְעוּ לַעֲשׂוֹתָם לְעֵת קֵץ. מָצָאתִי, רְאוּיָה הָיְתָה בִּיאָה שְׁנִיָּה שֶׁל עֶזְרָא כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לָבֹא בִּזְרוֹעַ וּבְנֵס, כִּדְדַרְשִׁינַן ״עַד יַעֲבֹר״ (שמות טו:טז), וּבִנְיָן זֶה מֵאָז הָיָה רָאוּי לָהֶם כְּשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה לִגְאֻלַּת עוֹלָם, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא שֶׁלֹּא הָיְתָה תְּשׁוּבָתָם הוֹגֶנֶת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲטֹא, וְיָצְאוּ בִּרְשׁוּת כּוֹרֶשׁ וּבָנוּ לְעַצְמָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָכְרִיּוֹת (עזרא ט:א-ב):