רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מג · פסוק ג
וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה. תֵּשַׁע מַרְאוֹת כְּתוּבִין בַּמִּקְרָא זֶה, וּמִתּוֹכָן הָיוּ רוֹאִין הַנְּבִיאִים, חוּץ מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהָיָה רוֹאֶה מִתּוֹךְ מַרְאֶה אַחַת (ויקרא רבה א:יד), לְפִיכָךְ אִיסְפַּקְלַרְיָא שֶׁלּוֹ מְאִירָה (יבמות מט, ב) וְרוֹאֶה מַמָּשׁ; וְזֶהוּ שֶׁיִּסֵּד הַפַּיְּיט (שם בסלוק): ״מַחֲזוֹת הַמְצֻחְצָחוֹת בְּתֵשַׁע מַחֲזוֹת״:
בְּבוֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר. בְּפָרָשַׁת וְהִתְוִיתָ תָּו, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם ״קִרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר״ (יחזקאל ט:א), וְשָׁם (יחזקאל י) פֵּרַשׁ אֶת דּוּגְמַת מֶרְכָּבָה: