רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מב · פסוק יד
בְּבֹאָם הַכֹּהֲנִים וְגוֹ׳. בְּבוֹאָם לְאוֹתָן לְשָׁכוֹת לֶאֱכֹל:
וְלֹא יֵצְאוּ. מֵהֶן שֶׁהֵן קֹדֶשׁ:
אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ שֶׁעֲלֵיהֶם:
וְשָׁם יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם וְגוֹ׳. וְקָרְבוּ אֶל אֲשֶׁר לָעָם – וְיִגְּשׁוּ לִיגַּע בְּבִגְדֵי הָעָם אִם יִרְצוּ; אֲבָל בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה לֹא יִגְּעוּ אֶל הָעָם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲלוֹת טָהֳרָה, וּבִגְדֵי הַחוֹל מִדְרָס לָהֶם (משנה חגיגה ב,ז):