רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מב · פסוק יב
וּכְפִתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם. פִּתְחֵי לִשְׁכוֹת הַקָּדִים, שֶׁאַף בַּדָּרוֹם הָיוּ לְשָׁכוֹת מֻבְדָּלוֹת מִן הַתָּאִים הַדְּרוֹמִיִּים עֶשְׂרִים אַמָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב״ (יחזקאל מא:י):
פֶּתַח בְּרֹאשׁ דָּרֶךְ. פֶּתַח הָיָה לָהֶם לִלְשָׁכוֹת הַקָּדִים בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ, וְהַדֶּרֶךְ הָיָה בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הַגִּינָה, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דּוּכַן לֵיוָאֵי״; וְלָשׁוֹן גְּדֶרֶת הַגִּינָה – בִּנְיַן גֶּדֶר אֲבָנִים עָשׂוּי בְּמַעֲלוֹת, שֶׁהָיוּ נוֹגְנִים וְשָׁרִים עָלָיו:
דֶּרֶךְ הַקָּדִים. שֶׁהַדּוּכָן הָיָה בַּמִּזְרָח, כְּדִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים בְּפָרָשַׁת וַתִּשְׁלַם (דברי הימים ב ה:יב): ״וְהַלְוִיִּם הַמְשׁוֹרְרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידוּתוּן וְגוֹ׳ עוֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ״: