רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מב · פסוק ב
אֶל פְּנֵי אֹרֶךְ אַמּוֹת הַמֵּאָה. פֶּתַח הַצָּפוֹן. אֶל פֶּתַח הַלִּשְׁכָּה שֶׁהִיא פּוֹנָה לַצָּפוֹן, לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, וְרוֹאֶה כְּנֶגְדּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה רֹחַב עַד הַכּוֹתֶל צְפוֹנִי שֶׁל חָצֵר הַחִיצוֹנָה, וְאֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה, שֶׁהֲרֵי הַלְּשָׁכוֹת מַחֲזִיקוֹת מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה אַמָּה, וְרָחְבּוֹ מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם חֲמִשִּׁים אַמָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַטָּה בָּעִנְיָן (יחזקאל מב:ח); וַחֲלַל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה מֵאָה אַמָּה רֹחַב, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל שַׁעַר מֵאָה אַמָּה״ (יחזקאל מ:כג); נִמְצָא: לִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת חֲלַל אֲוִיר אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים: