רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מב · פסוק א
וַיּוֹצִיאֵנִי. מִן הֶחָצֵר הַפְּנִימִית:
אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. בְּשַׁעַר הַצָּפוֹן שֶׁהוּזְכַּר לְמַעְלָה ״וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי נֶגֶד הַשַּׁעַר לַצָּפוֹן״ (יחזקאל מ:כג); וְהוּא הָיָה נָתוּן בְּאֶמְצַע אֹרֶךְ עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מֵאָה אַמָּה (יחזקאל מ:מז):
וַיְבִיאֵנִי אֶל הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר נֶגֶד וְגוֹ׳. (אֶל אַחַת מֵהַלְּשָׁכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אִי נַמִּי: סא״א) אֶל מְקוֹם הַלְּשָׁכוֹת. קַנְבְּרִי״ץ בְּלַעַ״ז, הֵם הַלְּשָׁכוֹת הָעוֹמְדוֹת בִּצְפוֹן הַבַּיִת, הַמֻּבְדָּלוֹת עֶשְׂרִים אַמָּה מִן הַתָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת״ (יחזקאל מא:י). וְאֵין אָדָם יוּכַל לִכָּנֵס לְאוֹתָן לְשָׁכוֹת, וְלֹא לַאֲוִיר רֹחַב הָעֶשְׂרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וּבֵין הַתָּאִים, אֶלָּא דֶּרֶךְ הֶחָצֵר (הַפְּנִימִית) (הַחִיצוֹנָה כך צריך לומר), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה בָּעִנְיָן, שֶׁהֲרֵי אָמַר שֶׁהֶחָצֵר הַפְּנִימִי מֵאָה עַל מֵאָה מְרֻבָּע לִפְנֵי הַבַּיִת לַמִּזְרָח (יחזקאל מ:מז), וְאָמַר עַל רֹחַב הַבַּיִת לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה (יחזקאל מא:יד), נִמְצָא רֹחַב הַבַּיִת סוֹתֵם אֶת רֹחַב הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִיכָּנֵס לִפְנִים מִצִּדֵּי הַלְּשָׁכוֹת לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, לְכָךְ הֻצְרַךְ לָבֹא לְאוֹתָן הַלְּשָׁכוֹת דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה הַצְּפוֹנִית:
אֲשֶׁר נֶגֶד הַגִּזְרָה. אוֹתָן הַלְּשָׁכוֹת הָיוּ כְנֶגֶד כָּל מֵאָה אַמָּה שֶׁל אֹרֶךְ הַבַּיִת מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּלְּשָׁכוֹת הַלָּלוּ וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל מֵאָה אַמָּה: