רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מא · פסוק יג
וּמָדַד אֶת הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה. סַךְ הַכֹּל עִם מֶשֶׁךְ בֵּית הַחֲלִיפוֹת, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ד, ו-ז): הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה בְּרוּם מֵאָה מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה, כֹּתֶל אוּלָם חָמֵשׁ וְרָחְבּוֹ אַחַת עֶשְׂרֵה, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ וְאָרְכּוֹ אַרְבָּעִים, וְאַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְכֹתֶל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וְאַף לְמַעְלָה בָּעִנְיָן כָּךְ מְפֹרֶשֶׁת מִדַּת כֻּלָּם, חוּץ מֵאַמָּה טְרַקְסִין, שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּעִנְיָן זֶה שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וּכְנֶגְדָּן הוּא מְמַעֵט אֶת רֹחַב הַתָּא אַמָּה, שֶׁהַתָּא שֶׁבַּמִּשְׁנָה רָחְבּוֹ שֵׁשׁ וְכוֹתְלוֹ חָמֵשׁ, וְכָאן רָחְבּוֹ אַרְבַּע וְכוֹתְלוֹ שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וּמוֹסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלֹא הַקָּנֶה, וּלְמַעְלָה הוּא מֵצַר וְכוֹנֵס אַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְקִיר הַצֶּלַע חָמֵשׁ אַמּוֹת:
וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ. סוֹף הַמִּקְרָא מְפָרֵשׁ אֶת רֹאשׁוֹ, לוֹמַר: סַךְ הַכֹּל מֵאָה אַמָּה: