רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מא · פסוק טו
וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ. עַכְשָׁיו חוֹזֵר וּמוֹדֵד אֹרֶךְ הַבַּיִת לְדָרוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּדַד לְצָפוֹן. מָצָאתִי, וְהַיְינוּ עַל אַחֲרֶיהָ כְּלוֹמַר: אֲחוֹרַנִּית, שֶׁחָזַר וּמָדַד עַל עֲקֵיבוֹ כְּלַפֵּי מַעֲרָב:
וְאַתִּיקֶיהָא. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״זָוִיּוֹת״, כְּלוֹמַר: עִם מֶשֶׁךְ בֵּית הַחֲלִיפוֹת שֶׁבְּזָוִיּוֹת הַבַּיִת:
וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר. סוֹפוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה אֵינוֹ מוּסָב כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ, אֶלָּא מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו, וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי שֶׁהוּא בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְכֵן אֻלַמֵּי הֶחָצֵר הַמְפֹרָשִׁין לְמַעְלָה וְאוּלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב, לְכָל אֵלּוּ הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנוֹת הָאֲטוּמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּן – בֵּין לַגִּזְרָה הוּא הַהֵיכָל, בֵּין לָאוּלַמּוֹת, בֵּין לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, לִשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ הַסִּפִּים – מְזוּזוֹת – לְפִתְחֵיהֶן, וְלִשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ חַלּוֹנוֹת אֲטוּמוֹת, וְלִשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ אַתִּיקִים – וְלֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהֵם כְּמִין עַמּוּדִים מְרֻבָּעִים, בּוֹלְטִין בַּחוֹמָה לְחִזּוּק, וְקוֹרִין לָהֶם פִּילִיר״שׁ בְּלַעַ״ז: