רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מא · פסוק ח
וָרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ. לֹא פֵּרַשׁ שִׁעוּרוֹ, אֲבָל בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת שָׁנִינוּ (מדות ד,ו): עַל רוּם מֵאָה אַמָּה:
מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה. יְסוֹד הַצְּלָעוֹת הָיָה מָלֵא כַּקָּנֶה:
שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רְוַח״; יְסוֹד מְחִיצַת הַצֶּלַע בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הָיָה רָחָב שֵׁשׁ אַמּוֹת, אֲבָל לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ הָיָה רָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן, בַּמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: