רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מא · פסוק ז
וְרָחֲבָה. וְהַצְּלָעוֹת הָיוּ הוֹלְכִין וּמַרְחִיבִין לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי: הָאֶמְצָעִית רְחָבָה מִן הַתַּחְתּוֹנָה אַמָּה, וְכֵן הָעֶלְיוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִית – אַמָּה:
וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּמוּסַבָּה מְסִיבָּה, שֶׁקּוֹרִין וִי״ץ בְּלַעַ״ז, שֶׁל בִּנְיַן אֲבָנִים הוּא כְּמִין עַמּוּד וּמַעֲלוֹת עוֹלוֹת בּוֹ, וְהָעוֹלֶה בָּהֶם דּוֹמֶה לוֹ כְּהוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת עַמּוּד אֲבָנִים; וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז קָרוּי שְׁוִוינְדְ״ל שְׁטִיי״ן. הוּא שֶׁאָמוּר בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה ״וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ אֶל הַתִּיכֹנָה״ (מלכים א ו:ח), אַף הוּא מְתֻרְגָּם ״וּבִמְסִיבָתָא״, כְּמוֹ וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְכֵן מְסִיבָּה עוֹלָה לְמַעְלָה עַד גַּג הַתָּא הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ, שֶׁהַמְּסִיבָּה עוֹלָה מִן הַתַּחְתּוֹן לָאֶמְצָעִי וּמִן הָאֶמְצָעִי לָעֶלְיוֹן:
כִּי מוּסַב הַבַּיִת. לַצְּלָעוֹת:
לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה. עַל כֵּן שֶׁאָמַרְנוּ וְרָחֲבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, רֹחַב בַּיִת תּוֹךְ הַצְּלָעוֹת לְמַעְלָה, הָעֶלְיוֹנָה רְחָבָה מִכֻּלָּן:
וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְכֵן בִּמְסִיבְתָא סָלְקִין מִן אַרְעִיתָא לְעִילִיתָא בְּאוֹרַח מְצִיעֲתָא״. וְכֵן יַעֲלוּ עַל יְדֵי מְסִיבָּה מִן הַתַּחְתּוֹנָה אֶל הָעֶלְיוֹנָה דֶּרֶךְ הַתִּיכוֹנָה: