רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק יז
וְרִצְפָה. פְּלַנְקִי״ץ בְּלַעַ״ז. רִצְפָּה אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא עֲלִיָּה סָבִיב, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ חֲלָקָה הָיְתָה בָרִאשׁוֹנָה וְהִקִּיפוּהָ גְּזוּזְטְרָא (סוכה נא:), וְעַל אוֹתָהּ הָעֲלִיָּה הָיוּ הַלְּשָׁכוֹת, קַנְבְּרָא״שׁ בְּלַעַ״ז. וּמִמַּה שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן וְהָרִצְפָה אֶל כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים וְתַחְתֵּיהֶם כְּנֶגֶד גּוֹבַהּ הַשְּׁעָרִים, אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהָרִצְפָּה הַזֹּאת עֲלִיָּה הִיא: