רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק טז
וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל הַתָּאִים. הַתָּאִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ לָהֶם פְּתָחִים אֶל הַחוּץ, אֶלָּא זֶה פָּתוּחַ לָזֶה; וְכֵן מָצִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (מדות ד,ג) בַּתָּאִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַהֵיכָל: שְׁלוֹשָׁה פְּתָחִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, וְאֶחָד לַתָּא מִן הַשְּׂמֹאל, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו. וְלַתָּאִים שֶׁבֶּחָצֵר, שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא שְׁלוֹשָׁה תָּאִים זֶה אֵצֶל זֶה, וְלֹא הָיוּ לָהֶם תָּאִים עַל גַּבֵּיהֶם, הָיוּ לָאֶמְצָעִי שְׁנֵי פְּתָחִים, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין וְאֶחָד לַתָּא מִן הַשְּׂמֹאל; וְלַחִיצוֹן שֶׁל צַד הַשַּׁעַר הָיוּ שְׁנֵי פְּתָחִים, אֶחָד פָּתוּחַ לָאֶמְצָעִי וְאֶחָד לְצַד הַשַּׁעַר; וְכֵן לַתָּא הַחִיצוֹן שֶׁל כָּתֵף הַשֵּׁנִי מִזֶּה וּמִזֶּה לַשַּׁעַר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה פֶּתַח נֶגֶד פֶּתַח. וְהָיוּ לָהֶם חַלּוֹנוֹת שְׁקוּפִים אֲטוּמִים (מלכים א ו:ד): פְּתוּחִים לְצַד הַחִיצוֹן, וּסְתוּמִים לְצַד פְּנִים; כְּלוֹמַר: קְצָרִים לְצַד פְּנִים וּרְחָבִים לְצַד הַחוּץ אֶל הַמִּזְרָח. וּמְנַחֵם פָּתָר שְׁקוּפִים – לְשׁוֹן הַשְׁקָפָה, כְּמוֹ ״מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה״ (שיר השירים ו:י); ״כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ״ (תהלים קב:כ); וְכֵן ״אֶל הַמַּשְׁקוֹף״ (שמות יב:כב) גַּם כֵּן פָּתָר לְשׁוֹן הַשְׁקָפָה:
וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר. וְאֶל כִּתְפוֹת פִּתְחֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי תָאִים הַסְּמוּכִים לַשַּׁעַר מִזֶּה וּמִזֶּה, שֶׁהָיָה פִּתְחָן אֶל תּוֹךְ אֲוִיר הַשַּׁעַר, פֶּתַח הַתָּא הַצְּפוֹנִי מִצָּפוֹן לַשַּׁעַר וּפֶתַח הַתָּא הַדְּרוֹמִי מִדָּרוֹם לַשַּׁעַר. וְכִתְפוֹת הַפְּתָחִים שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה לְפֶתַח הַתָּא הֵם הָאֵילִים, וְהָיוּ בָהֶם חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לַאֲוִיר הֶפְסֵק רֹחַב הַשַּׁעַר, שֶׁהָיָה מַפְסִיק בֵּין הַתָּאִים. וְאוֹתוֹ אֲוִיר קוֹרֵא לִפְנִימָה לַשַּׁעַר, שֶׁמִּי שֶׁנִּכְנָס לְבֵין אֲוִיר בְּלִיטַת הַתָּאִים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן נִרְאֶה שֶׁהוּא נִכְנָס לַשַּׁעַר:
וְכֵן לָאֵילַמּוֹת. וְכֵן הָיוּ חַלּוֹנוֹת לָאֵילַמּוֹת שֶׁל כָּל שַׁעַר וְשַׁעַר:
וְחַלּוֹנוֹת סָבִיב סָבִיב לִפְנִימָה. בַּחוֹמָה, לְצַד הָעֲזָרָה מִבִּפְנִים:
וְאֶל אַיִל תִּמֹּרִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כּוֹתַרְתָּא״ – כּוֹתָרוֹת; בְּרֹאשׁ הָאַיִל הָיָה עָשׂוּי כְּמִין כּוֹתֶרֶת, דּוֹמֶה לְדֶקֶל, כִּי בְּמִשְׁכְּנָא דִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ו:כט) הֵן מְתֻרְגָּמוֹת ״צוּרַת דִּיקְלִין״ (תרגום יונתן). פומיל״ש בְּלַעַ״ז: