רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק טו
וְעַל פְּנֵי הַשַּׁעַר הָאִיתוֹן. גּוֹבְהוֹ שֶׁל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְהוּא קָרוּי שַׁעַר הָאִיתוֹן, לְפִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה לְכָל בָּאֵי הָעֲזָרָה (ירושלמי עירובין ה:א):
אִיתוֹן. תַּרְגּוּם שֶׁל בִּיאָה:
עַל לִפְנֵי אֻלָם הַשַּׁעַר הַפְּנִימִי. עִם גָּבְהוֹ שֶׁל אוּלַם הַשַּׁעַר שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַשַּׁעַר חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּמִגֹּבַהּ שְׁאָר הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעִנְיָן שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים אַמָּה אֲנִי לָמַד שֶׁעַל פְּנֵי הָאָמוּר כָּאן הוּא גֹּבַהּ (כְּלוֹמַר מִשַּׁעַר הַחִיצוֹן גָּבְהוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל פְּנֵי כָּל הָאוּלָם שֶׁשַּׁעַר הַפְּנִימִי שֶׁל אוּלָם שֶׁאַף בְּסוֹפוֹ שֶׁל אוּלָם הוּא שַׁעַר כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כְּבָר בְּפָסוּק ז׳ סא״א):