רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק יג
וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ. מִגַּג הַתָּא שֶׁבִּצְפוֹן הַשַּׁעַר לְגַג הַתָּא שֶׁבִּדְרוֹם הַשַּׁעַר:
עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת. עֹבִי כּוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וְכֵן עֹבִי כּוֹתֶל הַתָּא שֶׁמִּצַּד שֵׁנִי, הֲרֵי עֶשֶׂר; וּשְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה שֶׁתְּהֵא מָשׁוּךְ מֵחֲלַל הַפֶּתַח לְכָאן, וְכֵן לְכָאן, הֲרֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה; וַחֲלַל הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ; וְכֻלָּן מִדַּת רֹחַב הַשַּׁעַר הֵן, כְּנֶגֶד שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת שֶׁל חֲלַל הָאוּלָם מִבִּפְנִים, וּשְׁנֵי כְּתָלִים, קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ:
פֶּתַח נֶגֶד פֶּתַח. פֶּתַח הַתָּא שֶׁאֵצֶל הַשַּׁעַר בַּדָּרוֹם מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פֶּתַח הַתָּא שֶׁאֵצֶל הַשַּׁעַר בַּצָּפוֹן, שֶׁלֹּא הָיָה לְכָל שֵׁשֶׁת הַתָּאִים הָאֵלֶּה פֶּתַח בַּכּוֹתֶל שֶׁבְּצַד הַחוּץ, אֶלָּא שֶׁלִּשְׁנֵי הַתָּאִים הַסְּמוּכִין לַשַּׁעַר הָיוּ לָהֶם פְּתָחִים פּוֹנִים אֶל שַׁעַר אֲוִיר שֶׁבֵּין שְׁנֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה וְאֶל אֵלִיהֶמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר – לָמַדְנוּ שֶׁפִּתְחֵיהֶם פּוֹנִים לַשַּׁעַר: