רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק י
וְתָאֵי הַשַּׁעַר. הַזֶּה אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַקָּדִים שֶׁבְּכֹתֶל מִזְרָחִי שֶׁל עֶזְרַת נָשִׁים, שְׁלֹשָׁה הָיוּ מִפֹּה וּשְׁלֹשָׁה הָיוּ מִפֹּה, שְׁלֹשָׁה לְדָרוֹם וּשְׁלֹשָׁה לְצָפוֹן, סְמוּכִין לְכֹתֶל עֶזְרַת נָשִׁים, וּפְנֵיהֶם לְהַר הַבַּיִת. וּמִדַּת חַלְלוֹ וְכֹתֶל הַמַּפְסִיק בֵּין כָּל אֶחָד פֵּרֵשׁ לְמַעְלָה (פס׳ ז):
וּמִדָּה אַחַת לָאֵילִים. הָעֲשׂוּיִין לְסִפֵּי הָאוּלָם מִבִּפְנִים:
מִפֹּה. וּמִפֹּה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, מִדָּתָן שְׁתַּיִם אַמּוֹת: