רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק ט
וַיָּמָד אֶת אוּלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת. מֶשֶׁךְ בְּלִיטָתוֹ לְתוֹךְ עֶזְרַת נָשִׁים:
וְאֵילָו. אֲשִׁישְׁלַטִינְ״ץ (בְּלַעַ״ז); כָּל אֵילִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן הֵם כְּמִין אִילָנוֹת עֲגוּלִין עֲשׂוּיִין מֵאַבְנֵי גָזִית, וְעוֹמְדִין בַּפֶּתַח, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, בִּמְקוֹם סִפִּים בִּמְקוֹם מְזוּזוֹת; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן (ישעיהו ו:ד) ״וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים״ ״אֵילָנוֹת סְפִיָּא״; וּקְרוּיִין אֵילִים עַל שֵׁם עֲגוּלִין כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן:
וְאֵילָו שְׁתַּיִם אַמּוֹת. עֹבִי עִגּוּלָן; וְעוֹמְדִין בְּסוֹף חֲלַל הָאוּלָם דְּבוּקִים, זֶה לְכוֹתֶל יָמִין וְזֶה לְכוֹתֶל שְׂמֹאל; נִמְצָא בְּלִיטַת הָאוּלָם וְאֵילִים שֶׁלּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְתוֹךְ הָעֲזָרָה לִפְנִים מִן הַשַּׁעַר:
וְאוּלָם הַשַּׁעַר מֵהַבָּיִת. לְפִי שֶׁאוּלַמֵּי שַׁעֲרֵי עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בּוֹלְטִים וּמְשׁוּכִים לְצַד הַחוּץ, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (להלן לא), פֵּירֵשׁ בְּאוּלַמֵּי שַׁעֲרֵי עֶזְרַת נָשִׁים שֶׁהֵם הָיוּ מְשׁוּכִין לְצַד פְּנִים, וְשַׁעֲרֵי עֶזְרַת נָשִׁים מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד שַׁעֲרֵי עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל; נִמְצָא אוּלָם כְּנֶגֶד אוּלָם, וּדְבָר נוֹי הוּא זֶה: