רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק ז
וְהַתָּא. הוּא ״יָצִיעַ״ (מלכים א ו:ה) שֶׁקּוֹרִין אפנדי״ן בְּלַעַ״ז, וְהָיָה שְׁלֹשָׁה מִיָּמִין הַשַּׁעַר וּשְׁלֹשָׁה מִן הַשְּׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן (להלן י). וְהַתָּאִים סְמוּכִין לְכוֹתֶל הַמִּזְרָחִי שֶׁל עֶזְרַת נָשִׁים מִבַּחוּץ, כְּלַפֵּי הַר הַבַּיִת. וּמֵהֵיכָן אֲנִי לָמֵד שֶׁהֵם מִבַּחוּץ? מִמַּה שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּל הָעִנְיָן וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, מִכָּאן אֲנִי לָמֵד, שֶׁכָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה הָיָה חוּצָה לָהּ, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְנַס לְתוֹכוֹ:
וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְגוֹ׳. חֲלָלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֵׁשׁ אַמּוֹת מְרֻבָּע:
וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת. כְּתָלִים הַמַּפְסִיקִים בֵּין הַתָּאִים עָבְיָם חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבֵין תָּוְויָא כּוֹתְלָא חָמֵשׁ אַמִּין״; וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ד, ז): כּוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ:
וְסַף הַשַּׁעַר מֵאֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר וגו׳. שֶׁלִּפְנִים מִן הַשַּׁעַר הָיָה עָשׂוּי אוּלָם מְחֻבָּר לַשַּׁעַר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (להלן ח), בּוֹלֵט לְתוֹךְ עֶזְרַת נָשִׁים עֶשֶׂר אַמּוֹת, וּבְרֹאשׁוֹ דְּלָתוֹת וּמְזוּזוֹת, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: וְסַף הַשַּׁעַר שֶׁהוּא אֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר:
מֵהַבַּיִת. כְּלוֹמַר: לְצַד פְּנִים:
קָנֶה אֶחָד. רָחְבּוֹ, לְכַסּוֹת עֳבִי חוֹמוֹת הָאוּלָם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, שֶׁעֳבִי הַחוֹמָה שֶׁל אוּלָם לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל קָנֶה אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ: