רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לט · פסוק טז
וְגַם שֵׁם עִיר הֲמוֹנָה. וְגַם הָעִיר שֶׁשְּׁמָהּ עִיר הוֹמִיָּה מֵרוֹב אָדָם, הִיא עִיר הַגְּדוֹלָה, גַּם הִיא – חֵיל יוֹשְׁבֶיהָ שָׁם יִקָּבְרוּ:
וְטִהֲרוּ. אֶת יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ אֶת טָהֳרוֹתֵיהֶם וּתְרוּמוֹתֵיהֶם:
הֲמוֹנָה. לֹא מַפִּיק הֵ״א, לְפִי שֶׁהֵ״א אַחֲרוֹנָה מְשַׁמֶּשֶׁת שֵׁם דָּבָר; הֲמוֹנָה כְּמוֹ ״הוֹמִיָּה״ (ישעיה כב:ב):