רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לג
פסוק ב
לְצֹפֶה. בָּאדִי״טָא בְּלַעַ״ז:
פסוק ג
וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב. הֵמָּה הַגְּיָסוֹת:
פסוק ד
דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ יִהְיֶה. עֲוֹן מִיתָתוֹ יִדָּרֵשׁ מִיַּד עַצְמוֹ, שֶׁפָּשַׁע בְּנַפְשׁוֹ:
פסוק ה
וְהוּא נִזְהָר נַפְשׁוֹ מִלֵּט. אִם נִזְהָר, הָיָה נִמְלָט:
פסוק ז
צוֹפֶה נְתַתִּיךָ. כְּאוֹתוֹ הַצּוֹפֶה הַנִּיתָּן לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא תֹּאבַד נֶפֶשׁ, כֵּן נְתַתִּיךָ לְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל:
פסוק י
כֵּן אֲמַרְתֶּם. לְפִיכָךְ אֵין אַתֶּם חֲפֵצִים לָשׁוּב, כִּסְבוּרִין אַתֶּם שֶׁלֹּא תוֹעִיל לָכֶם תְּשׁוּבָה:
פסוק יב
לִחְיוֹת בָּהּ. בְּצִדְקָתוֹ:
פסוק יג
לֹא תִזָּכַרְנָה. לְהַצִּילוֹ מִלֵּיעָנֵשׁ עַל עֲבֵירָה זוֹ:
פסוק טו
חֲבוֹל. עֲבוֹט, שֶׁצִּוִּיתִי לַהֲשִׁיבוֹ כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ (דברים כד:יג):
פסוק יח
וּמֵת בָּהֶם. בִּשְׁבִילָם יֵעָנֵשׁ:
פסוק כב
וַיִּפְתַּח אֶת פִּי. כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר: ״וְנֶאֱלַמְתָּ וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ״ (יחזקאל ג:כו), וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: ״בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מְעוּזָם״, ״יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ״, ״בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט… וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד״ (יחזקאל כד:כה-כז):
עַד בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר. כְּלוֹמַר: בְּעוֹד בּוֹאוֹ אֵלַי בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ: לִפְנֵי בּוֹאוֹ אֵלַי בַּבֹּקֶר:
פסוק כד
אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי תַּלְמִידוֹ דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ. וְכָךְ הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרְשׁוֹ (תוספתא סוטה ו:ז): אַבְרָהָם שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה אֶלָּא עַל מִצְוָה אַחַת יָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ, אָנוּ שֶׁנִּצְטַוִּינוּ עַל מִצְוֹת הַרְבֵּה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלָּנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה; הוּא שֶׁהַנָּבִיא מֵשִׁיבָם:
פסוק כה
עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְגוֹ׳ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ. בִּתְמִיהָּ? אִם נִצְטַוִּיתֶם, אֵין אַתֶּם שׁוֹמְרִים! עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ. אֶת מַאֲכָלֵי תַּפְנוּקִים אַתֶּם אוֹכְלִים עַל יְדֵי רְצִיחָה, שֶׁהוֹרְגִין אֶת בַּעֲלֵי מָמוֹן וְנוֹטְלִין אֶת מָמוֹנָם:
פסוק כו
עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם. כְּלוֹמַר: כָּל בִּטְחוֹנְכֶם נִתְחַזַּקְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם:
עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה. מִשְׁכַּב זָכוּר (סוטה ו,ט):
פסוק כז
אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת. בֶּעָרִים הַבְּצוּרוֹת, שֶׁסּוֹפָן לִהְיוֹת חֲרֵיבִים:
וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת. בְּמַחֲבֵא, לְהִטָּמֵן מִן הַחֶרֶב, אֶשְׁלַח בָּם אֶת הַדֶּבֶר:
פסוק ל
הַנִּדְבָּרִים בְּךָ. מִתְלוֹצְצִים בְּךָ:
פסוק לא
וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ. כְּאִלּוּ הֵם עַמִּי:
עֲגָבִים. שְׂחוֹק, כְּמוֹ ״עוּגָב״ (איוב כא:יב):
בִּצְעָם. גְּזֵלָתָם:
פסוק לב
וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים. ״וְהָא אַתְּ לְהוֹן כְּזָמַר אֲבוּבִין״ (תרגום יונתן):
פסוק לג
וּבְבֹאָהּ. הָרָעָה אֲלֵיהֶם:
הִנֵּה בָאָה. כִּי אֱמֶת מוּכֶנֶת הִיא לָבֹא, אָז יֵדְעוּ כִּי לֹא שְׂחוֹק הָיוּ דְּבָרֶיךָ, כִּי נָבִיא אֱמֶת הָיָה בְתוֹכָם: