רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לב
פסוק ב
כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים. הָיָה לְךָ לִרְבֹּץ תּוֹךְ יְאוֹרְךָ כְּמִשְׁפַּט הַדָּגִים וְלֹא לָצֵאת אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְנִתְגָּאִיתָ בְּלִבְּךָ וְנִדְמֵיתָ בְּעַצְמְךָ לִכְפִיר הַשַּׁלִּיט בַּיַּבָּשָׁה וְיָצָא לִטְרֹף טֶרֶף:
וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ. וְתֵצֵא חוּץ עִם נַהֲרוֹתֶיךָ; לְשׁוֹן ״גּוֹחִי מִבֶּטֶן״ (תהלים כב:י); ״כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן״ (איוב מ:כג); ״וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקוֹמוֹ״ (שופטים כ:לג); לְשׁוֹן דָּבָר הַנּוֹגֵעַ וְיוֹצֵא מִבֵּית מִסְתָּרִים:
וַתִּדְלַח. לְשׁוֹן עֲכִירָה:
בְּרַגְלֶיךָ. רַגְלַיִם לֹא הָיוּ לְךָ, וְעָשִׂיתָ לְךָ רַגְלַיִם כְּחַיַּת הָאָרֶץ לַעֲבֹר מֵימֵי אֲרָצוֹת וְלִרְפֹּס נַהֲרוֹתָם; וְהַדֻּגְמָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן: ״וַאֲגַחְתָּא בְּמַשִׁירְיָיתָךְ וַאֲזַעְתָּא עַמְמַיָּא בְּסוּמְכְוָותָךְ וַאֲחְרִיבְתָּא מְדִינָתְהוֹן״:
פסוק ג
בְּחֶרְמִי. לְשׁוֹן מְצוּדָה; וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא: ״יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ״ (חבקוק א:טו); ״מְצוֹדִים וַחֲרָמִים״ (קהלת ז:כו):
פסוק ה
וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ. הַשְׁלָכָתֶיךָ; כְּמוֹ ״רָמָה בַיָּם״ (שמות טו:א), וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רָמוּתֶךָ – לְשׁוֹן ׳רִמָּה׳, כְּמוֹ ״וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ״ (שמות טז:כ):
פסוק ו
וְהִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ צָפָתְךָ. אֶרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה צָף בָּהּ עַל פְּנֵי מֵימֵי יְאוֹרֶיךָ; כְּמוֹ ״צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי״ (איכה ג:נד); ״וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל״ (מלכים ב ו:ו); אוֹתָהּ הָאָרֶץ אַשְׁקֶה מִדָּמְךָ:
צָפָתְךָ. טוֹנְפְרוֹט״מְנְט בְּלַעַ״ז, עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִין שֶׁבָּהּ:
וַאֲפִיקִים. רָאוּיִ״רְשׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק ז
וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם. כְּשֶׁתִּכְבֶּה תַּבְעֵרָתְךָ, יַעֲלֶה הֶעָשָׁן וִיכַסֶּה הַשָּׁמַיִם וְיַחְשִׁיךְ הַמְּאוֹרוֹת; כְּלוֹמַר: כָּל שׁוֹמְעֵי שִׁמְעֲךָ יִתְאַבְּלוּ וְיִשְׁתּוֹמְמוּ, כִּי יִדְאַג אִישׁ לְנַפְשׁוֹ לֵאמֹר: גַּם עָלֵינוּ יַעֲמֹד הַמַּשְׁחִית:
פסוק ח
כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם. שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, מְלִיצֶיךָ:
פסוק ט
וְהִכְעַסְתִּי לֵב. כְּלוֹמַר: יִרְגַּז וְיֶחֱרַד לִבָּם:
בַּהֲבִיאִי שִׁבְרְךָ. ״בְּאַיְתִיוֹתִי תְּבִירֵי קְרָבָךְ לְבֵינֵי עַמְמַיָּא״ (תרגום יונתן):
פסוק י
וַהֲשִׁמּוֹתִי. לְשׁוֹן תִּמָּהוֹן:
בְּעוֹפְפִי חַרְבִּי עַל פְּנֵיהֶם. לְשׁוֹן עוֹף פּוֹרֵחַ (תנחומא, בשלח יח): בְּשָׁלְחִי עָלֶיךָ חֵיל שְׁלוּחַי דֶּרֶךְ אַרְצָם:
וְחָרְדוּ לִרְגָעִים. לִשְׁבָרִים, פֶּן גַּם עֲלֵיהֶן יָבֹא הַשֶּׁבֶר. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן ׳רֶגַע׳ מַמָּשׁ, כֵּן חִבְּרוֹ מְנַחֵם:
אִישׁ לְנַפְשׁוֹ. כָּל אֶחָד עַל עַצְמוֹ, שׁוֹיְימָ״אִימָאשׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק יג
מֵעַל מַיִם. שֶׁל שְׁאָר מְדִינוֹת, שֶׁהָיִיתָ עוֹכְרָם:
פסוק יד
אַשְׁקִיעַ מֵימֵיהֶם. שֶׁלֹּא תְעַכְּרֵם רֶגֶל בְּהֵמָה, יִשְׁקַע הַטִּיט וְיִהְיוּ הַמַּיִם צְלוּלִין וּנְקִיִּים כַּשֶּׁמֶן הַמְזֻקָּק:
פסוק טו
אֶרֶץ מִמְּלוֹאָהּ. אֶרֶץ שֶׁהִיא עַתָּה מִמְּלוֹאָהּ מִכָּל טוּב:
פסוק יח
נְהֵה. בְּכֵה וְקוֹנֵן:
וְהוֹרִידֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת וגו׳. הִתְנַבֵּא עָלָיו וְעַל כָּל מַכְחִישֵׁי הַנְּבוּאָה, שֶׁיֵּרְדוּ לִבְאֵר שַׁחַת; כָּאן הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל, שֶׁכָּל מַכְחִישֵׁי הַנְּבוּאָה יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם (תנחומא, לך כ):
פסוק יט
מִמִּי נָעָמְתָּ. כְּלוּם נָעַמְתָּ מִשְּׁאָר הָעֲרֵלִים?! אַף אַתָּה רְדָה לַבּוֹר וְהָשְׁכְּבָה אִתָּם:
פסוק כ
חֶרֶב נִתָּנָה. לַחֶרֶב נִתְּנָה מִצְרַיִם:
פסוק כא
יְדַבְּרוּ לוֹ. יְדַבְּרוּ עָלָיו וְעַל עוֹזְרָיו:
אֵילֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל. סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ יְדַבְּרוּ לוֹ אֶת עֹזְרָיו, עִם עוֹזְרָיו, כְּלוֹמַר: גַּם עַל עוֹזְרָיו אִתּוֹ יְדַבְּרוּ אֵילֵי גִבּוֹרִים שֶׁבִּשְׁאוֹל, וְכָכָה יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם: יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים וְגוֹ׳. כָּל לוֹ וְלִי וְלָהֶם וְלְךָ הַסְּמוּכִין לְדִבּוּר, אֵינָם אֶלָּא לְשׁוֹן עַל:
פסוק כב
שָׁם אַשּׁוּר. בְּגֵיהִנֹּם:
סְבִיבוֹתָיו. בְּתוֹךְ שְׁאוֹל, קִבְרוֹתָיו מוּכָנִין, כִּי מִשָּׁם לֹא יֵצֵא לָנוּחַ בְּקִבְרוֹ:
פסוק כג
בְּיַרְכְּתֵי בוֹר. בְּמַעֲמַקֵּי בוֹר, בְּתוֹךְ עָמְקוֹ:
וַיְהִי קְהָלָהּ. בְּתוֹךְ שְׁאוֹל סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ:
אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּית. אֲשֶׁר נָתְנוּ שֶׁבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
פסוק כה
נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ. לְעֵילָם:
פסוק כו
מְחֻלְּלֵי. כְּמוֹ הֲרוּגֵי:
פסוק כז
וְלֹא יִשְׁכְּבוּ. אֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, עִם גִּבּוֹרִים שֶׁמֵּתוּ מִיתַת עַצְמָם, כִּי נוֹפְלִין וּגְרוּעִים יִהְיוּ מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר מֵתוּ מִיתַת עַצְמָם וְיָרְדוּ בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם שְׁאוֹל:
וַיִּתְּנוּ. קוֹבְרֵיהֶם אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם לְסִימָן, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם חֶרֶב:
וַתְּהִי עֲוֺנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. לֹא נֶחְסַר מֵעֲווֺנָם כְּלוּם, שֶׁלֹּא כִּפְּרָה עֲלֵיהֶם חֶרֶב הֲרִיגָה, שֶׁלֹּא נֶהֶרְגוּ; וּמָה הוּא הֶעָוֹן? כִּי חִתִּית הַגִּבּוֹרִים הָהֵם הָיְתָה בְּאֶרֶץ חַיִּים:
פסוק כח
וְאַתָּה בְּתוֹךְ. לְפַרְעֹה הוּא אוֹמֵר:
אֶת חַלְלֵי חָרֶב. וְלֹא עִם הַמֵּתִים מִיתַת עַצְמָם:
פסוק ל
בְּחִתִּיתָם מִגְּבוּרָתָם בּוֹשִׁים. ״בְּאִתְבָּרוּתְהוֹן מִגְּבוּרַתְהוֹן בְּהָתוֹן״ (תרגום יונתן):
פסוק לב
כִּי נָתַתִּי אֶת. חִתִּיתִי בְּאֶרֶץ חַיִּים, כִּי אֶתֵּן אֲנִי אֶת מוֹרָאִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (אדר״נ נוסח ב עמ׳ 122), וְלֹא תִנָּתֵן עוֹד חִתִּית אָדָם בָּהּ: