רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק לב · פסוק כז
וְלֹא יִשְׁכְּבוּ. אֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, עִם גִּבּוֹרִים שֶׁמֵּתוּ מִיתַת עַצְמָם, כִּי נוֹפְלִין וּגְרוּעִים יִהְיוּ מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר מֵתוּ מִיתַת עַצְמָם וְיָרְדוּ בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם שְׁאוֹל:
וַיִּתְּנוּ. קוֹבְרֵיהֶם אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם לְסִימָן, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם חֶרֶב:
וַתְּהִי עֲוֺנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. לֹא נֶחְסַר מֵעֲווֺנָם כְּלוּם, שֶׁלֹּא כִּפְּרָה עֲלֵיהֶם חֶרֶב הֲרִיגָה, שֶׁלֹּא נֶהֶרְגוּ; וּמָה הוּא הֶעָוֹן? כִּי חִתִּית הַגִּבּוֹרִים הָהֵם הָיְתָה בְּאֶרֶץ חַיִּים: