רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כז · פסוק כה
אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָׁרוֹתַיִךְ. הֵם הָיוּ לָךְ לַעֲרָבָה וּמִישׁוֹר; כְּשֵׁם שֶׁהַמִּישׁוֹר הוּא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְהָבִיא בּוֹ סְחוֹרָה לָעִיר הַיּוֹשֶׁבֶת בַּיַּבָּשָׁה, הָיוּ לָךְ תַּחְתָּם אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ מְסִלָּה לְהָבִיא מַעֲרָבֵךְ לְתוֹכֵךְ:
שָׁרוֹתַיִךְ. לְשׁוֹן שָׁרוֹן וּמִישׁוֹר, וְדֻגְמָתוֹ ״עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ״ (ירמיה ה:י):
וַתִּמָּלְאִי, וַתִּכְבְּדִי מְאֹד. הֵבִיאוּ לְתוֹכֵךְ מַשָּׂא רַב, וְהִכְבִּידוּ מַשָּׂאֵךְ יוֹתֵר מִדַּאי: