רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כז · פסוק ג
עַל מְבוֹאוֹת יָם. עַל הַנָּמֵל, שֶׁהַסְּפִינוֹת בָּאוֹת עַד הַחוֹמָה וְהַשְּׁעָרִים; וְהַרְבֵּה כְּרַכִּין יוֹשְׁבִין עַל הַיָּם וְאֵינָהּ מְקוֹם נָמֵל, וְאֵין הַסְּפִינוֹת יְכוֹלוֹת לִקְרַב אֲלֵיהֶם:
מְבוֹאוֹת יָם. פּוֹרְ״ט בְּלַעַ״ז:
רוֹכֶלֶת הָעַמִּים. כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם: סוֹחֲרִים הַבָּאִים לָהּ, זֶה מִצָּפוֹן וְזֶה מִדָּרוֹם, לֹא הָיוּ רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה זֶה עִם זֶה, אֶלָּא יוֹשְׁבֵי הָעִיר לוֹקְחִין מִזֶּה וּמוֹכְרִין לָזֶה:
אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי. עַד עַכְשָׁיו הַכֹּל אוֹמְרִים עַל יְרוּשָׁלַיִם ״כְּלִילַת יֹפִי״ (איכה ב:טו), ״מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ״ (תהלים מח:ג). עַכְשָׁיו אַתְּ מִתְגָּאָה לוֹמַר אֲנִי כְּלִילַת הַיֹּפִי, סוֹף גְּמַר הַיֹּפִי, כָּלוּל בִּי: