רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כה · פסוק טז
אֶת כְּרֵתִים. ״עַמָּא דְחַיָּיבִין לְאִישְׁתִּיצָאָה״. וְאוֹמֵר אֲנִי: לְפִי שֶׁרָאִיתִי בְּמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא אֶל פְּלִשְׁתִּים כְּרֵתִים, ״הוֹי יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים״ (צפניה ב:ה), וְאֵינוֹ קוֹרֵא כֵּן לְאוּמָּה אַחֶרֶת, נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל בִּפְלִשְׁתִּים שֶׁשְּׁמוֹ כְּרֵתִי, וְכֵן אֲנִי מוֹצֵא בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל (שמואל א ל:יד) בַּגְּדוּד שֶׁשָּׂרַף אֶת צִקְלַג ״אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ עַל נֶגֶב הַכְּרֵתִי״:
חוֹף הַיָּם. מַאַרְקָ״א בְּלַעַ״ז; הֵם פְּלִשְׁתִּים, שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָאַחֲרוֹן (דברים יא:כד):