רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כה · פסוק ו
יַעַן מַחְאֲךָ יָד וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל. לְשֵׁם שִׂמְחָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר אָמַר כֵּן לְעִנְיַן אֵבֶל, ״הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלֶךָ וֶאֱמֹר אָח״ (יחזקאל ו:יא), יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָם לְאֵבֶל וּלְשִׂמְחָה, אֲבָל אֵין עִנְיָנָם שָׁוֶה, וְכֵן חֲלִילִים לְכַלָּה וְלַמֵּת (משנה בבא מציעא ו.):
וְרַקְעֲךָ. לְשׁוֹן ״מִרְפָּס״ (יחזקאל לד:יט):
בְּכָל שָׁאטְךָ. לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן פּוֹתְרִין בּוֹ, כְּמוֹ ״וַיִּבֶז עֵשָׂו״ (בראשית כה:לד) שֶׁתַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס ״וְשָׁאט עֵשָׂו״. וַאֲנִי אוֹמֵר שָׁאט לְשׁוֹן שֶׁטֶף, גולוזמנ״ט בְּלַעַ״ז: