רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כד · פסוק ו
חֶלְאָתָהּ. זוֹהֲמָתָהּ שֶׁמּוֹצִיאִין מֵעַל פִּיהָ עַל יְדֵי הַרְתָָּחָתָהּ, שֶׁקּוֹרִין ׳אֶשְׁקוּמָ״א׳ בְּלַעַ״ז; כְּלוֹמַר: לֹא יָצְאוּ מִמֶּנָּה רְשָׁעִים שֶׁבָּהּ:
לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ. גָּלוּת אַחַר גָּלוּת, הַיּוֹצֵא וְנָפַל אֶל הַכַּשְׂדִּים, אִישׁ אִישׁ לְבַדּוֹ:
לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל. לֹא כִּשְׁאָר קְדֵרוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין נְתָחֵיהֶן יַחַד, לְתִתָּהּ לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ; וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״מִדְּלָא יִתְעֲבִיד בָּהּ תְּיוּבָא״ – לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָלוֹ שֶׁל מָקוֹם: