רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כד · פסוק ה
מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ. קַח אַתָּה, נְבוּכַדְנֶצַּר, אֶת מִבְחַר חֲיָלֶיךָ סְבִיבוֹתֶיהָ, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן; וְאֵינוֹ מְיֻשָּׁב עַל עִנְיַן הַסִּיר. וְכֵן צָרִיךְ לְפוֹתְרוֹ: מִבְחַר יִשְׂרָאֵל יָבֹאוּ וְיִכָּנְסוּ בְּתוֹכָהּ:
וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ. סַדֵּר וְעָרוֹךְ הָעֲצָמִים תַּחַת שְׁאָר הָאֵיבָרִים; כְּלוֹמַר: יִלָּחֲמוּ הַגִּבּוֹרִים בִּשְׁבִיל הַחֲלָשִׁים וְיִסְמְכוּ אֵלּוּ עֲלֵיהֶן. דּוּר לְשׁוֹן עֲרִיכָה; וְכֵן ״יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר״ (ישעיהו כב:יח) – שׁוּרוֹת הֶיקֵּף גַּיָּסוֹת; וְכֵן ״שׁוּרָה״ תַּרְגּוּם ״דָּרָא״ (תענית כב:). וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ כְּמוֹ ״אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה״ (יחזקאל כד:ט):
רַתַּח רְתָחֶיהָ. וְאַחַר שֶׁיְּהוּ כֻּלָּם לְתוֹכָהּ, יְקָרְבוּ כְּלֵי הַמָּצוֹר וְהַמִּלְחָמָה אֶל הָעִיר: