רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כג · פסוק מב
וְקוֹל הָמוֹן. שֶׁל אוּמּוֹת רַבּוֹת הָיוּ בָהּ, וְלֹא הָמוֹן שֶׁל מִלְחָמָה, אֶלָּא קוֹל הָמוֹן שָׁלֵו:
וְאֶל אֲנָשִׁים. בִּשְׁבִיל אֲנָשִׁים וְשֶׁל אֲנָשִׁים הָיוּ אוֹתוֹ הָמוֹן, וְלֹא שֶׁל בְּהֵמָה:
מֵרֹב אָדָם. שֶׁהָיוּ בְתוֹכָהּ, הַמּוּבָאִים לְנִיאוּף מִן הַמִּדְבָּר:
סָבָאִים. שֶׁהָיוּ דָּרִין סָבִיב לָהּ, מִשְּׁכֵנֶיהָ עַמּוֹן וּמוֹאָב; וְכֵן תַּרְגּוּם סָבָאִים: ״מִסְּחוֹר סְחוֹר״:
וַיִּתְּנוּ. אָהֳלָה וְאָהֳלִיבָה צְמִידִים אֶל יְדֵיהֶן. לְהִתְקַשֵּׁט לְנִאוּף, כְּלוֹמַר: עַמּוֹן וּמוֹאָב מִתּוֹךְ שֶׁהֵן רַבִּים, הִיא מִתְקַשֶּׁטֶת וּמִתְפָּאֶרֶת לָהֶם; וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵם שְׁכֵינֶיהָ, מִתְפָּאֶרֶת לְעֵינֵיהֶם בְּקִשּׁוּטֶיהָ. לְפִיכָךְ וַיִּתְּנוּ אָהֳלָה וְאָהֳלִיבָה צְמִידִים עַל יְדֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נָאוֹת בְּעֵינֵי הַנּוֹאֲפִים. וָי״ו שֶׁל וַיִּתְּנוּ יְתֵרָה, כְּמוֹ אוֹתָהּ שֶׁל ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה״ (שמות טו:ב), וּכְמוֹ אוֹתָהּ שֶׁל ״וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה׳ וַיַּעֲזֹב״ (שמות ט:כא):