רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כג · פסוק מ
וְאַף כִּי תִשְׁלַחְנָה. וְכָל שֶׁכֵּן קָשֶׁה מִן הַכֹּל, כִּי תִשְׁלַחְנָה לְהָבִיא אֲלֵיהֶן מִשָּׂרֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹיְבֵיהֶן, וְרוֹאִין הַחִלּוּל שֶׁמְּחַלְּלוֹת מִקְדָּשִׁי:
שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם וְגוֹ׳. מֵאֵת אָהֳלָה וְאָהֳלִיבָה לָבֹא אֲלֵיהֶם:
וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ וְגוֹ׳. לַאֲשֶׁר – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לַאֲתַר״; אֵל לוּ״אָ בְּלַעַ״ז, אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר יִעַדְתְּ לָהֶם לֵאמֹר: בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי נֵצֵא לִקְרַאתְכֶם, מְקֻשָּׁטוֹת בְּמֶרְחָץ וְכָחוֹל:
כָּחַלְתְּ. מִין צֶבַע וּשְׁמוֹ כָּחוֹל, וְצוֹבְעוֹת בּוֹ עֵינֵיהֶם, אוֹקְלִיר״א בְּלַעַ״ז: