רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כג · פסוק לד
וּמָצִית. לְשׁוֹן מוֹצֵץ עַד הַתַּמְצִית, אישוצרא״ש בְּלַעַ״ז:
וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ. דִּמָּה כּוֹס הַמַּשְׁקֶה פֻּרְעָנוּת לְיִשְׂרָאֵל לִכְלִי חֶרֶשׂ, שֶׁמִּשֶּׁנִּשְׁתַּבֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, כָּךְ מִשֶּׁתָּבֹא תְּשׁוּעָתָם וְיִשָּׁבֵר הַכּוֹס, לֹא יָשׁוּב לְהַשְׁקוֹתָם עוֹד; וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּהַשְׁקָאַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, קוֹרֵא אוֹתוֹ זָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר ״כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה׳ הַמְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ״ (ירמיהו נא:ז):
וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי. כְּמוֹ ״וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם״ (במדבר כד:ח), ״לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר״ (צפניה ג:ג), רוֹנְגִיי״ר בְּלַעַ״ז, גּוֹרֵר בְּשִׁנָּיו אֶת סְבִיבוֹת הָעֶצֶם אוֹ הַחֶרֶשׂ, לִרְדּוֹת מֵעָלָיו בָּשָׂר הַדָּבוּק בּוֹ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן שְׁבִירָה, וְגַם כֵּן פָּתַר ״וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם״ (במדבר כד:ח), וְכֵן ״לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר״ (צפניה ג:ג):