רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כג · פסוק כד
הֹצֶן. פֵּרַשׁ דּוּנַשׁ: אֶחָד מִכְּלֵי הַמִּלְחָמָה הוּא; וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן הַקָּפוֹת מַחֲנוֹת, כְּמוֹ ״וְלִצְנִינִים בְּצִדֵּיכֶם״ (במדבר לג:נה) – ״וּלְמַשְׁרְיָין מַקְּפַנְכוֹן״. הֹצֶן – (מְנַחֵם פֵּרְשׁוּ כְּמוֹ ״צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ״ (תהלים צא:ד); וְאֵין דּוּנַשׁ מוֹדֶה לוֹ; וְהַתַּרְגּוּם שֶׁמְּתַרְגֵּם ״וְיֵיתוֹן עֲלָךְ בְּמָאנֵי זַיְנָא״ מְסַיֵּעַ לְדוּנַשׁ): הֹצֶן כְּמוֹ בְּהֹצֶן. וְיֵשׁ מַשְׁמָע הֹצֶן כְּמוֹ ׳חֹצֶן׳, מִן ״וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן״ (ישעיהו מט:כב), שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: זְרוֹעַ, וְכֵן וּבָאוּ עָלַיִךְ הֹצֶן (כאן), וְעִנְיָנוֹ: חַיִל, כְּמוֹ ״וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב״ (דניאל יא:טו), שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: וְחַיָּלוֹת הַנֶּגֶב:
וְנָתַתִּי לִפְנֵיהֶם מִשְׁפָּט. מַה שֶּׁעָלַי לִשְׁפּוֹט, אֶעֱשֶׂה אוֹתָם שְׁלוּחַי לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁפָּט:
בְּמִשְׁפְּטֵיהֶם. מִשְׁפָּט שֶׁלֹּא כָתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, וְהוּא מִמִּשְׁפְּטֵי נִימוּסֵיהֶם; וְאֵיזֶה זֶה? זֶה סִימוּי עֵינַיִם, שֶׁעִוְּרוּ אֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ (מלכים ב כה:ז):