רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כא · פסוק יט
הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף. כְּדֶרֶךְ הַסּוֹפְדִים; וּמַה הִיא הַנְּבוּאָה?
וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה. אֲנִי אָמַרְתִּי חֶרֶב חֶרֶב, חַרְבּוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לְהַחֲרִיב יְרוּשָׁלַיִם (דברי הימים ב לו:יז-כ), וְחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן בִּגְדַלְיָה (ירמיה מ:יג-יד; מא:ב); עוֹד יֵשׁ חֶרֶב שֶׁל שְׁלִישִׁית, כְּפוּלָה כִּי שְׁתֵּיהֶן הַלָּלוּ חֶרֶב חֲלָלִים תִּהְיֶה, וְהִיא חֶרֶב הֶחָלָל הַגָּדוֹל – הַמַּפֶּלֶת חֲלָלִים רַבִּים:
הַחוֹדֶרֶת לָהֶם. בְּכָל אֲשֶׁר תֵּצְאוּ, תִּרְדֹּף אֶתְכֶם בְּחַדְרֵי חֲדָרִים; הֲרֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים יֵלְכוּ לְמִצְרַיִם, שָׁם תַּשִּׂיגֵם חֶרֶב (ירמיה מב:טו-כב), וְכֵן בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר יִמָּלְטוּ מֵהֶם אֶל עָרִים בְּצוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן: עַל כָּל שַׁעֲרֵיהֶם נָתַתִּי אִבְחַת חֶרֶב: