רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כא · פסוק יח
כִּי בֹחַן. כִּי בֹחַן רַב, בְּצָרוֹת שְׁאָר פֻּרְעָנִיּוֹת הַרְבֵּה, נִבְחֲנוּ בָהֶן: שָׁפוֹט וְדֶבֶר וְרָעָב וְחַיָּה (דברי הימים ב כ:ט):
וּמָה אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה. וּמָה תְּהִי עוֹד עַל בְּנִי, אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת זוֹ תָּבֹא עָלָיו עִם שְׁאָר הַבֹּחַן:
לֹא יִהְיֶה. עוֹד בְּנִי בָּעוֹלָם; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לָא יִתְקַיְּמוּן״, אֲבָל שְׁאָר הַמִּקְרָא לֹא תִרְגֵּם כָּךְ; וְכֵן נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְשָׁמַעְתִּי בּוֹ לְשׁוֹנוֹת רַבִּים, וְרָאִיתִי בְּסִפְרֵי פִּתְרוֹנוֹת, וְלֹא נִתְיַשְּׁבוּ לִי; וְהַפַּיָּט שֶׁיִּסֵּד בַּחֲנֻכָּה (בשבת ראשונה ביוצר): ״הַמּוֹאֶסֶת כָּל עֵץ הִדְקִיר הַמְּזַנֶּה״, מְסַיְּעֵנִי, שֶׁקָּרָא אֶת הַחֶרֶב מוֹאֶסֶת כָּל עֵץ (יחזקאל כא:טו). וְיוֹנָתָן כֵּן תִּרְגֵּם: ״אוֹ נָשִׂישׂ וְגוֹ׳״ (יחזקאל כא:טו) – ״עַל דַּחֲדִיאוּ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לְשִׁבְטֵי דְיִשְׂרָאֵל, כַּד גְּלוֹ עַל דִּפְלָחוּ לְטָעֲוָותָא, וְתָבוּ אִינוּן לְמִטְעֵי בָּתַר צַלְמֵי אָעָא״; אַף הוּא מְפָרֵשׁ ״אוֹ נָשִׂישׂ״ לְשׁוֹן תְּמִיהָא:
כִּי בֹחַן וּמָה אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה. ״אֲרִי אִתְנַבִּיאוּ עֲלֵיהוֹן נְבִיָּיא וְלָא תָבוּ, כְּלוֹמַר: כְּבָר הַדָּבָר בָּחוּן שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ, וּמָה יְהֵא בְּסוֹפֵיהוֹן?״ (תרגום יונתן):
אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה. ״אָמַר וְאַף שִׁבְטַיָּא דְּבֵית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מִגְלָא יִגְלוֹן וּבְעוֹבְדֵיהוֹן בִּישָׁא לֹא יִתְקַיְּמוּן״: מַלְכוּת שֵׁבֶט שֶׁהָיְתָה מוֹאֶסֶת בַּחֲבֵרְתָּהּ וּמְלַעֶגֶת עֲלֵיהֶם וְעַל הָרָעָה הַבָּאָה עֲלֵיהֶם, אַף הִיא לֹא תִהְיֶה וְלֹא תָקוּם. עוֹד אֲפָרְשֶׁנּוּ לָשׁוֹן אַחֵר אוֹ נָשִׂישׂ וְגוֹמֵר אוֹ שֶׁמָּא נָשִׂישׂ כִּי תֹאמַר אֵלַי שֵׁבֶט בְּנִי מֹאֶסֶת כָּל עֵץ, מַלְכֵי יְהוּדָה מוֹאֲסֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַבִיָּה שֶׁאָמַר (דברי הימים ב יג:ח) ״וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב״, וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וְחִזְקִיָּה וְיֹאשִׁיָּהוּ שֶׁבִּעֲרוּ כָּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁתַּחַת יָדָם, וְאַף אֵלּוּ יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה:
זְעַק וְהֵילֵל. וְאַל תָּשִׂישׂ עַל זֹאת, כִּי הִיא תִהְיֶה בְעַמִּי, וְלָמָּה כִּי בֹחַן כְּבָר בֹּחַן הַדָּבָר לְפָנַי שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה הוֹגֶנֶת. וּמָה אִם גַּם שֵׁבֶט מוֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה. וּמָה אַמְתִּין עוֹד אֲפִלּוּ אִם בָּאוּ לָשׁוּב וְלִמְאֹס בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לֹא יִתְקַיֵּם הַדָּבָר בְּיָדָם, כִּי יְמַהֲרוּ לָשׁוּב לְרִשְׁעָתָם, וְהוּא שֶׁאָמַר לְיִרְמְיָה ״אִם יָשׁוּב לֹא יָשׁוּב״ (ירמיה ח:ד):