רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כא · פסוק טז
וַיִּתֵּן אוֹתָהּ. אֶת הַשֵּׁבֶט:
לְמָרְטָה לִתְפֹּשׂ בַּכָּף. לְצַחְצְחָהּ, שֶׁתְּהֵא נוֹחָה וַהֲגוּנָה לְתָפְשָׂהּ בַּכָּף:
הִיא הוּחַדָּה חֶרֶב. הִיא, הַשֵּׁבֶט, חֶרֶב חַדָּה וּמְרוּטָה הִיא, לָתֵת אוֹתָהּ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר, לְהָרֹג בָּהּ: