רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק כא · פסוק טו
הֱיֵה לָהּ בָּרָק. לִהְיוֹת לָהּ בָּרָק, זַהֲרוּרִית, פלנדור״ש בְּלַעַ״ז:
אוֹ נָשִׂישׂ. לְשׁוֹן תְּמִיהָּ הוּא: שֶׁמָּא יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמוֹחַ עוֹד?
שֵׁבֶט בְּנִי מֹאֶסֶת כָּל עֵץ. שֵׁבֶט שֶׁאֲנִי מַכֶּה בָּהּ אֶת בְּנִי, לְיַסְּרוֹ קָשֶׁה מִכָּל הַשְּׁבָטִים, וּמוֹאֶסֶת הִיא מַכַּת כָּל מַטֶּה וְכָל עֵץ, כִּי אֵינָם אֶצְלָהּ לִכְלוּם: