רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק יט · פסוק ז
וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו. מְעַנֶּה אֶת הַנָּשִׁים וְהוֹרֵג אֶת בַּעֲלֵיהֶן (ויקרא רבה יט:ו); וְיֵשׁ פּוֹתְרִין אַלְמְנוֹתָיו כְּמוֹ אַרְמְנוֹתָיו. וַיֵּדַע לְשׁוֹן פִּגּוּר וְהֶרֶס, כְּמוֹ ״וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע״ (תהלים קלח:ו):
וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב. שֶׁנָּתַן מַס עַל הָאָרֶץ לָתֵת לְפַרְעֹה בְּכָל שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג:לה):