רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק יט · פסוק ג
וַתַּעַל אֶחָד מִגּוּרֶיהָ. עַל בְּנֵי יֹאשִׁיָּהוּ נֶאֶמְרָה קִינָה זוֹ, שֶׁהָרִאשׁוֹן הוּא יְהוֹאָחָז:
אָדָם אָכָל. גּוֹזֵל אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ ״אָדָם״, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״ (יחזקאל לד:לא; קהלת רבה ג:כד); וּלְפִי הַמָּשָׁל, כָּל חַיָּה שֶׁטָּעֲמָה טַעַם בְּשַׂר אָדָם מִתְגָּרֶה בָּאֲנָשִׁים לְעוֹלָם: