רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק יז · פסוק ט
אֱמֹר. כָּל הָאַלְפָּא בֵּיתָא בְּמִקְרָא זֶה, וְתָמֵיהַּ אֲנִי כִּי אֵינוֹ נִמְנֶה בַּמָּסוֹרֶת:
יְנַתֵּק. הַנֶּשֶׁר הָרִאשׁוֹן (לעיל, ג):
אֶת פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס. כְּמוֹ יְקוֹצֵץ, הֵם בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שֶׁשְּׁחָטָן לְעֵינָיו (מלכים ב כה:ז):
טַרְפֵּי. עֲלֵי, פוייליי״א בְּלַעַ״ז:
וְלֹא בִזְרוֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם רָב. יָבֹא הַנֶּשֶׁר הַשֵּׁנִי (לעיל, ז) לְעֶזְרָתָהּ:
לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ. לְנֹכַח הָעוֹקְרוֹת וּמְסִיעוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ: