רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק יז · פסוק ז
וַיְהִי נֶשֶׁר אֶחָד. מֶלֶךְ מִצְרַיִם:
כָּפְנָה שׇׁרָשֶׁיהָ. לְשׁוֹן רְעָבוֹן, כְּמוֹ ״לְשֹׁד וּלְכָפָן״ (איוב ה:כב); רָעֲבוּ וְנִתְאַוּוּ שָׁרְשֵׁי הַגֶּפֶן הַזֹּאת לְאוֹתוֹ הַנֶּשֶׁר. וְיֵשׁ מַשְׁמָע כָּפְנָה כְּמוֹ ׳אָסְפָה׳, וְהוּא הָפוּךְ; וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ יֵשׁ מִן הַדּוֹמֶה לוֹ, שֶׁקּוֹרִין לַאֲסִיפַת הָעָם ״כְּנוּפְיָא״ (שבת ס:); וְכָפְנָה הוּא כְּמוֹ כָּנְפָה; אמאש״א בְּלַעַ״ז:
וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְּחָה לוֹ. וּשְׁלוּחֶיהָ שִׁלְּחָה לוֹ לָבֹא אֵלֶיהָ וּלְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ:
מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ. מֵהָעוּגִיּוֹת מַיִם (משנה מועד קטן א:א) שֶׁעָשָׂה לוֹ הַנֶּשֶׁר הָרִאשׁוֹן: